יום ראשון, 27 בדצמבר 2015

משתנים קבועים

לפני שנתיים וחצי הקמתי את העסק שלי מתוך אמונה שלמה שאני עומדת להביא משהו חדש ומרענן לשוק הזה של צילומי ההריון.
הקונספט בזמנו היה חדש ושונה בארץ, צילומי הריון בחוץ, בטבע ושוני ייחודי בין מצולם אחד לאחר.
פגשתי אנשים שונים במקומות שונים וצילמתי אותם בזויות והעמדות שונות.
מהר מאוד הבנתי שאם אני רוצה להבטיח תוצאה ללקוחות שלי, חייבת להיות מידה מסויימת של חזרתיות בין צילום לצילום, הן הרי בחרו בי אחרי עיון באתר וצפייה בתיק עבודות ומצפות לתוצאה מסויימת.
אז המקום הכי יפה בו צילמתי הפך למקום הקבוע וכך גם השעות ביממה בהן צילמתי, אבל הרצון ליצור משהו שונה וייחודי לכל אחת לא דעך.
אז איפה בעצם ניתן לייחד תוצאה בתוך משוואה המורכבת ברובה מקבועים ולא ממשתנים?
כאן המצולמות שלי נכנסות לתמונה.
ראשית אומר שכל אחת מביאה איתה משהו ייחודי.
כל הריון הוא ייחודי, כל תא משפחתי הוא ייחודי וכל זוגיות היא שונה וייחודית.
זוג אחד ירצה צילומים יותר רכים ורומנטיים וזוג אחר יעדיף צילומים יותר מחוספסים או קלילים.
כמו כן ישנה רשימת המלצות עליהן אני עוברת עם כל מצולמת על שילוב של חפצים אישיים שיכולים להוסיף נופח ייחודי ואישי לתמונות.
ברשימה הקונבנציונלית שלי קיימים פריטים כמו דובי ראשון, ספר ילדים אהוב שאותו גם יכיר הילד העתידי ויחבר אותו לסיפור שמאחורי תמונות ההריון של אמא ואבא לכשיגדל, תמונות אולטראסאונד, חפצים שכיכבו בצילומי החתונה וכמובן דגש על בחירת הבגדים לצילומים והתאמתם לאישיות ולאופי של המצולמים.
אני שואלת ומעודדת חשיבה חופשית של בני הזוג באשר לפריטים אותם הם רוצים לשלב ובאמת, מידי פעם בפעם, גם אני נשארת המומה וללא מילים, נרגשת ונלהבת מהחפצים המדליקים שהזוגות בוחרים לשלב.
לא ספק תואר הזוג שהוריד לי את הלסת לרצפה לאחרונה הולך למעיין ותומר שהגיעו לצילומים שלהם עם בוניטה ובייב (כלבות הפאג המושלמות שלהם) ועם טנדר האספנות של תומר שאותו הוא שיפץ וצבע בעצמו (!!)
הצלחנו ליצור תוצאה שהיא גם מרגשת וקלילה, מגוונת ומעניינת וגם אישית לחלוטין ותואמת אליהם.












יום שני, 10 באוגוסט 2015

אחחחחח החופש הגדול...
אין שנה בה אני לא מעלה פוסט על החג הגדול ביותר לילדים הלוא הוא החופש הגדול (ולא ממש פורים בניגוד לדיעה הרווחת)
אז כבר אמרתי ולא פעם, שגדול הוא כן, אבל חופש... הוא לא ממש, לפחות לא להורים שביננו.
אנחנו דואגים לאשר ימי חופשה מול מקומות העבודה או להאציל סמכויות לסבים וסבתות או כמו במקרה שלי, לעבור לעבוד בשעות הלילה, ממש עד השעות הקטנות, הכל כדי לפנות את הימים שלנו לחלוטין ולחלוק אותם עם הילדודס החופשיים שלנו.
החופש הגדול מאופיין אצלי כמסע חיפוש... אני כל היום מחפשת.. בעיקר מה אפשר לעשות במזגן.
אז היום היה לי יום ריק וילדה אחת משועממת, בשלב מסויים משחקי הקופסא, מגדלי הקוביות וכל הפזלים שבעולם כבר לא יכלו עליה ואני מצאתי את עצמי פוזלת לכיוון שלט הטלויזיה...
מה אפשר לעשות? מה יעניין ילדה קטנה? אולי טיול? אבל טיול לאן? אולי יצירה? אבל איזו יצירה? ובסוף החלטתי לשלב בין שניהם ולקחת אותה לטיול אל חנות הבדים כדי ליצור לנו צהריים של כיף.
סיפרתי לעמית שאנחנו הולכות ליצור לה שמלת פיות יפה ואולי גם לצלם אותה (אם היא תצא בסדר ולא עקומה.. צלמת, צלמת אבל עם שתי ידיים שמאליות) חיוך התרגשות קטנטן נרשם בפניה של ביתי...
נתתי לה להסתובב בין הבדים ולבחור את צבע השמלה וסרטי הסאטן ("רק לא ורוד עמיתי, בבקשה!")
חזרנו הביתה, גזרנו את הבד, מדדנו עם חוט גומי את היקף פלג הגוף העליון ויצרנו לולאה במידותיה של עמית, סידרנו את כל סרטי הסאטן בפינה, ממתינים לקשט את גוף השמלה ולבסוף כשכל החומרים היו מוכנים התחלנו לשזור אותם על גבי חוט הגומי.
יצירת הלולאות היתה טיפונת קשה לעמית היות ואורך הבד היה יחסית ארוך וגם היה הרבה ממנו, אז מיניתי אותה כאחראית על ההידוק של הלולאות לגומי בזמן שאני הוספתי עוד ועוד לולאות.
בשלב מסויים היא עזבה אותי לטובת מנוחת צהריים ומצאתי את עצמי עומלת על השמלה הקלילה לבדי, עובדת מהר מהר כדי שהיא תהיה מוכנה עד שעמית תתעורר משנת הצהריים ואוכל להפתיע אותה.
אני מודה ומתוודה שבראש שלי התוצאה נראתה אחרת לגמרי, יותר ארוכה ועם גימור יותר מדוייק, אבל השמחה של עמית כשהיא התעוררה וראתה את השמלה שלנו, שאנחנו יצרנו ביחד, גרמה לי לחשוב ולהרגיש כאילו יצרנו את השמלה הכי יפה בעולם.








יש לי הרגשה שכל יום יהיה לנו חג פורים בבית עם שמלת הנסיכות החדשה של עמיתי ויש כיוון חזק ביותר לארון שלם עם וורסיות צבעוניות ושונות של השמלה המקסימה הזו שכל כך פשוטה להכנה.
אז איך עושים ומה עושים?
מצרכים:
1. חוט גומי (אני קניתי חבילה באורך של כמה מטרים טובים)
2. בד טול- שלושה וחצי מטרים - לגילאי שנתיים עד שלוש , ככל הילדות גדולות יותר יש צורך ביותר בד.
3. סרטי סאטן ליצירת הכתפיות וסרט הקשירה בחזה/ מותן
4. מספריים
-עלות כוללת - 60 שקלים

אופן ההכנה:
יוצרים לולאה בהתאם למידות בית החזה
גוזרים לאורך שכבה כפולה של בד טול (אורך כל מקטע כמטר)
קושרים קשירת "עניבה" פשוטה סביב לולאת הגומי באופן אחיד לכל אורכה
כשהשמלה כבר לגופה של הילדה קושרים במקומות הנכונים את כתפיות הסאטן
מסיימים בהידוק של חלקה העליון של השמלה עם סרט סאטן וניפוח קל של שכבת הטול התחתונה

שיהיה לנו חופש גדול שכולו קסם!

מזמינה אתכם לבקר באתר שלי - http://www.grushkain.com

ולהצטרף אלי גם לעמוד הפייסבוק שלי ולהמשיך לעקוב אחרי רעיונות צילום והשראות בעתיד:
http://www.facebook.com/inbar.photo
https://plus.google.com/115890589696126042151/posts 


יום ראשון, 21 ביוני 2015

Three's Company - שלושה בסשן אחד



"אז ספרי לי קצת עליך.." ביקשתי
""אני בת 28, נשואה 3 שנים, אנחנו גרים בקיבוץ נחשולים.." היא ענתה
"קיבוצניקית?? מקורית??" שאלתי בהתלהבות
"כן.." היא ענתה במבוכה
"מגניב!! דווקא אני אוהבת את הקו של לצלם הריון עם ג'ינס דהוי וטי-שירט קצת רחבה כזו!" צהלתי.
"אה... לא כזאת קיבוצניקית" היא צחקה.
קרין ראתה את צילומי ההריון של עינב, חברה שלה, והחליטה לבדוק אם הצלמת (אני) תתאים גם לה.
לשמחתי הרבה זה התאים 
.
הם הגיעו שלושה, קרין, ההריונית היפה, ליאור, האב הגאה לעתיד ולימור, הדודה לעתיד (אחות של קרין) שלא הרבה אחרי שתהפוך לדודה היא תהיה כבר אמא בעצמה.
(עד שלא נאמר לי מפורשות לא שמתי לב לבטנונת הקטנה :) )

יש אלמנט קל של מציצנות במקצוע הצילום, דרך העדשה אנחנו מצליחים לראות בבירור את האדם שעומד מולנו ואת היחסים שלו עם האנשים שאיתו.
אז הצצתי..
ראיתי זוג הורס, מצחיק ומאוהב, ראיתי גיס וגיסה שהקשר שמחבר ביניהם הוא כבר מזמן לא רק קרין אלא גם חברות קרובה והמון הערכה.
ראיתי שתי אחיות שונות מעט האחת מהשנייה אבל קרובות ודומות במידת האהבה והמסירות שלהן כל אחת כלפי האחרת.
בקיצור, אהבתי לגמרי את כל מה שראיתי  

אז רגע אחרי הלידה ביקשתי מקרין להיזכר קצת בהריון שלה עם מספר שאלות :

מתי החלטת שצילומי הריון זה משהו שתרצי לעשות?
מאז ומתמיד ידעתי שאעשה צילומי הריון... לפחות להריון הראשון
...
מדוע זה היה לך חשוב?
 אני באה מעולם העיצוב, ככה שצילום תמיד דיבר אליי, חשוב לי מאוד צילום איכותי
.
גם ליאור חשב כמוך?
את יודעת... חשב - לא ממש.... חחח אבל זרם איתי במחשבה שזה מה שיעשה לי טוב..
מה היה חשוב לך שיופיע בתמונות?
לא משהו ספציפי, נראה לי בעיקר שתישאר מזכרת של ההריון היפה, הקליל והכייפי שהיה לי, לנו
...
מה הבאת איתך לצילומים?
בגדים חחח.... לא סתם, הדבר הכי משמעותי עבורי שהבאתי הוא הדובי שסבא שלי ז"ל מסקוטלנד קנה לי כשהייתי קטנה
.
 על מה היית מוותרת?
על כלום! הכל יצא מהמם
...
על מה בשום אופן לא היית מוותרת?
על הדובי כמובן... לא הייתי מוותרת כי זה זיכרון לכל החיים שימשיך עם בתי אמה שלא זכתה להכיר את הסבא המדהים שהיה לי... אבל עדיין הוא (הדובי) יהיה המקשר ביניהם
 :)

את סוף ההריון קרין העבירה בחודשי החורף ואת הצילומים ערכנו ביום חמים בתחילת חודש מרץ

הרגשת מאותגרת אופנתית בחודשים אלו?
לפעמים... כשצריך ללבוש סוודרים ובגדי חורף שהם קצת יותר "כבדים" ואת גם ככה מרגישה "גדולה" יותר מהרגיל
מהו פריט החובה מבחינתך בארון של הריונית חורפית?
שמלות! גם צמודות וגם בסגנון אוורירי
loose כאלו, עם גרביון ומגפון.
מה הכי אהבת לעשות במהלך ההריון?
אמממ נראה לי שספורט, היה לי חשוב לשמור על כושר מינימלי (למרות שהייתי אוכלת בלי סוף... :)) וככה גם הייתי מרגישה טוב עם עצמי ועם הגוף שלי
.
במה "חטאת" בהריון?
כמה שיותר לישון... :) וברור שלאכול בלי לדפוק חשבון חחח... אצלי לגמרי עבד ה"לאכול בשביל שניים"!..
מהו הריון ישראלי בעיניך?
הריון באווירה קיצית כל השנה... קליל, שמשי, משקפי שמש
..

שולחת מזל טובים ונשיקות לאמה הקטנה שכבר הצטרפה אל התא המשפחתי המדליק הזה ותודה לקרין וליאור שמשתפים אותנו בחלק מצילומי ההריון שלהם 









לעוד צילומים יפים ומרגשים היכנסו -http://www.grushkain.com/
ולמי שממש רוצה להישאר מעודכן בחבילות, מבצעים ותמונות מרגשות מוזמן להצטרף אלי לעמוד הפייסבוק - https://www.facebook.com/inbar.photo

יום שני, 18 במאי 2015

תחום הצילום הפרטי בכלל וצילום הריון בפרט כבר מזמן לא מה שהיה וכשאני חושבת על זה, טוב שכך!
במהלך העשור האחרון מאז שפייסבוק איכשהו התברג והפך להיות חלק מרכזי בחיי החברה שלנו, אנחנו במסע תיעודי, כזה שחושף את הקשרים שלנו, הבילויים שלנו, המשפחה שלנו ואפילו האוכל שהכנו לכבוד שבת.
מיותר לציין שמהרגע שבו נולדים לנו ילדים אנחנו עסוקים במלאכת תיעוד קפדנית בין אם זה בידי צלם מקצועי או מצלמות הניידים שברשותנו.

את לאון וחופית הכרתי לפני שנה וחצי בסטודיו, הם הגיעו כדי לתעד את ההריון הראשון שלהם.
הצילומים זרמו וכך גם נושאי השיחה ובשלב מסויים מצאנו את עצמנו צוחקים יותר מאשר מצלמים ומצטלמים, אבל ככה זה כשהכימיה עובדת שעות נוספות
נפרדתי מהם בסוף הצילומים בחוסר חשק של ממש אבל לשמחתי לא נאלצתי להתגעגע יותר מידי.
חודש וחצי אחרי צילומי ההריון נפגשנו שוב בסטודיו, לאון, חופית מינוס בטן, פלוס, תינוק קטן ומדהים ביופיו.
החודשים עברו העונות התחלפו ועברה לה שנה שבה הקפדתי לעקוב אחרי פרסומי הפייסבוק שלהם ולהציץ בתיעוד הפרטי שלהם לשנה הראשונה של פאר, בנם הבכור.
כשלאון התקשר ובישר לי שהם נזקקים לשירותי פעם נוספת מצאתי את עצמי צוהלת למשמע הבשורה המשמחת, המשפחה שוב גדלה.
החלטנו ביחד שהפעם ללא כל צל של ספק ננסה ליצור תיעוד חדש, שונה וייחודי.
את צילומי ההריון הפעם עשינו בחוץ ולא בסטודיו בגישה טבעית ומשוחררת, סוג של דוקומנטריות משפחתית ובמקום צילומי ניו בורן קלאסיים אך מאוד מבויימים בסטודיו החלטנו לא רק לצאת מהקופסא אלא גם לשבור אותה לגמרי.
וכך קרה שביום השחרור שלהם מבית החולים מאיר הצטרפתי גם אני אל המשפחה והמבקרים וליוויתי את בתם החדשה והמתוקה בפעם הראשונה מבית החולים אל ביתה החדש.
נכנסתי אל לב ליבו של יום מרגש, מסעיר וגם מעט מתוח בחיי משפחה צעירה ומתרחבת ואהבתי כל רגע!!

והתוצאה יצאה בהתאם לשלל התחושות שרק משפחה שהתחדשה בנפש נוספת יכולה להבין.

















יום חמישי, 13 בנובמבר 2014

הריון מהאגדות

במהלך השנים האחרונות, צילומי הריון טבעיים ונאמנים למקור החליפו במעט את צילומי ההריון המבויימים בסטודיו, אנחנו רואים יותר ויותר נשים, לבושות בבגדים שלהן, מוצגות באופן טבעי וכמעט דוקומנטרי ובשלל לוקיישנים חיצוניים, וזאת במקום כנגד רקעי הסטודיו השחורים והלבנים.
גם אני משתדלת לצאת יותר החוצה לצילומים, לחוות משהו רך וקליל יותר, פחות מבויים ויותר טבעי.
אבל מידי פעם בפעם אני שמחה שיוצא לי להתקל בנשים שמחפשות משהו אחר לגמרי, משהו שהן בעצמן עוד לא ראו, רק בחלומות שלהן.
השיחה עם אפרת התחילה כמו שיחה רגילה בין צלמת הריון להריונית, השאלות הרגילות, ההסברים הרגילים וככל שהשיחה התקדמה והתחלנו להכיר האחת את השנייה מעט יותר הבנתי שעומדת מולי בחורה מיוחדת במינה.
אפרת כבר עשתה "וי" על צילומי הסטודיו הקלאסיים בהריון הראשון ולהריון השני חיפשה משהו אחר, משהו שאפילו אני עוד לא ידעתי שאני עומדת לצלם.. היה חשוב לאפרת לשלב את המשפחה היפה שלה בצילומים וכמאלפת כלבים והבעלים של "אילוף פראי" היא חיפשה דרך מיוחדת להדגיש את הזיקה שיש לה לתחום.
היא בחרה ליצור ביחד איתי זיכרון מדהים ומיוחד, כזה שישלב גם את ההריון שלה וגם את האהבה שלה לכלבים ולמקצוע האילוף.
"החלטתי לתפור שכמייה אדומה ולהצטלם עם שני כלבי אלסקן מלמוט ענקיים, זה אפשרי?" היא שאלה.
מיד נוצר בתוכי קולנפליקט.. הדבר הראשון שהרגשתי היה התרגשות מהעניין שצילומים כאלו עוררו בי, רגע לאחר מכן התחלתי מעט לחשוש.. כנראה שהיציאה מאיזור הנוחות שלי (צילומי ההריון הטבעיים) עוררה אצלי הרבה חששות, האם זה משהו שאני אוכל לצלם בהתאם לסגנון שלי? מי יהיה אחרי על ה"דוגמנים" החדשים שעל הסט? אני?? האם נספיק לצלם לפני שמחשיך?? מליון שאלות רצו לי בראש וכל התשובות שנתתי לעצמי היו "לא" , אבל לא עבר הרבה זמן ושמעתי את עצמי אומרת לאפרת בהתלהבות - "יו מדליק ברור שכן!!"
כנראה שההתרגשות שלי והעניין הרב שצילומים מהסוג הזה יצר אצלי עלה על כל מנגנון "הגנה" כזה או אחר.
יום הצילומים הגיע ואני עמדתי במקום בו קבענו להיפגש.
עדין במתח מבחינת שעות האור שנותרו לנו לצלם, הצצתי כל רגע אל עבר החניון ואז ראיתי אותם, זוג בהריון, תינוק מקסים וחמוד בעגלה וכלבת בורדר קולי יפהפיה.
התחלנו את הצילומים המשפחתיים ומשם עברנו לצילומי ההריון תוך כדי המתנה וציפייה לבואם של המודלים על ארבע.
קצת לפני השקיעה הם הגיעו, מהממים, יפים ו... גדולים!!
נתתי כמה הנחיות כלליות לגבי ההעמדה והמקום ומשם אפרת לקחה את את המושכות.
אני מורידה בפניה את הכובע על כך שהצליחה גם לארגן את הכלבים וגם להשתלט עליהם ובאותו זמן להצליח לספק מספר רב של העמדות ופוזיציות מעניינות. (ואיכשהו להיראות שלווה!)

כשאני עוברת על סט התמונות של אפרת אני מאוד שמחה שיצא לי לקחת חלק בזה, גם בגלל התוצאה היפה והמעניינת וגם בזכות השיעור הקטן שקיבלתי ביציאה מאיזורי הנוחות..










אני רוצה להוסיף תודה אישית מכל הלב לסמדר המדהימה שהגיעה עם דינקה וסילבר לצילומים, עברה מכשולים בדרכה (להקת ברווזים שובבים שקסמו במיוחד לכלבי הענק) ונתנה לנו יד חופשית ליצור בדיוק את הצילומים שחלמנו... תודה!

לעוד צילומים יפים ומרגשים היכנסו -http://www.grushkain.com/
ולמי שממש רוצה להישאר מעודכן בחבילות, מבצעים ותמונות מרגשות מוזמן להצטרף אלי לעמוד הפייסבוק - https://www.facebook.com/inbar.photo